אשתי ואני סבבה בהכול. אבל אם היא החליטה שאני יעשה משהו מסוים והחלטתי לעשות משהו אחר. לדוגמה היא רוצב שאני אסדר את החדר ואני מחליט לסדר את הסלון. היא מתעצבנת בטירוף ושוברת את כל הכלים בבית ואי אפשר להתנהל ככה יותר היא גם מאיימת עלי שהיא תתעצבן ןזה לא יהיה נעים וכמה שאני מסביר לה שאני לא חייב לשמוע לה ועדיין לא חייבים להיכנס למריבה זה לא עוזר. היא פשוט מתעצבנת וננעלת ומתחילה צעקות וככה זה כל פעם שיש משהו אם אני לא מקבל את דעתה הלך עלי

שלום וברכה, ותודה על השאלה והשיתוף

אני מזדהה עם התיסכול שאתה מתאר, זה בהחלט תחושה לא נעימה להיות במציאות כזו שאני מגיע לעזור, עם כל הלב הטוב שלי, מפנה את זמני, וכשאני מתחיל לעשות משהו, אני מקבל משוב שלילי מהצד השני, זה בהחלט מאכזב.

ויותר מה חשוב שתדע שויכוחים כאלו הם מאוד מצויים לא רק בבית שלנו, אלא גם בכל מקום אחר: בעבודה, מול הילדים, בלימודים וכו'.

כך שהתחושה הלא נעימה שלך היא מובנת לגמרי

כדי ליישר את התחושות בניכם, הנכון הוא ליצור תיאום ציפיות מסודר שבו כל אחד מבני הבית ידע מה המשימות או מה הם תחומי האחריות שיש לכל אחד מבני הבית, איזה דברים יותר קל לי להיות חלק מהם ובאיזה דברים אני לא כל כך טוב ואבקש את עזרתו של השני, לדוגמא, אם אני לא כל כך מצליח לסדר את החדר, כדאי שמראש נגדיר משימות לביצוע ואני אציין שאני לא טוב בסידור החדר ובגלל זה אני מעדיף לסדר את הסלון.

כשהדברים ברורים מראש, הכל נהיה יותר קל.

כנ"ל לגבי גבולות ששומרים על שנינו באיזור נוח לשיתוף פעולה, כמו לדוגמא: לא מתערבים אחד לשני באופן הביצוע, לא מחלקים היערות, מפרגנים וכדו..

הכל הכל שייך לעולם של תיאום ציפיות והסדרה, וככל שהדברים מתנהלים בצורה כזו, נחסכות מאיתנו תחושות אכזבה ותיסכול

בהצלחה רבה!!